הילד מתחיל להירגע. יותר שיתוף, פחות התפרצויות, פחות כעסים. סוף סוף מרגישים אוויר.

ואז…

פתאום שוב. התנהגויות שחוזרות, עצבים, רגרסיה.

הרבה הורים שואלים את עצמם ברגע הזה: מה קורה פה? עשינו טעות? הטיפול לא עובד?

חלק מרימים ידיים. עוצרים.

אבל דווקא מי שבוחר לעצור רגע, לא לברוח, אלא להסתכל בעיניים על מה שקורה, לדבר עם המטפלת, להתייעץ, לעדכן ולכוונן מחדש –

מגלה משהו אחר.

הגל הזה? הוא לא סימן שמשהו נכשל.

הוא חלק מהשינוי. כמו שרק אחרי סערה גדולה, הים נרגע באמת.

ילד שמקבל ליווי אמיתי לא רק משתפר, הוא מתחזק מבפנים.

אחרי גל כזה, מגיעה קפיצה. פתאום מתבהרים דברים שהיו תקועים שנים.

אז אם אתם בתוך הגל –

אל תמהרו לקבוע שזה הסוף.

אולי זה הרגע הכי חשוב במסע.