חכמת הבדיעבד
צמד מילים שיכול לשנות את קבלת ההחלטות על הילד שלך
נועם "היה" ילד עם הפרעות קשב
כתבתי "היה" כי אחרי שנה של טיפול, הוא כבר לא ממש היה אותו ילד.
הריכוז שלו עלה.
התקפי הזעם פחתו בצורה ניכרת.
הוא פתאום היה COOL מול דברים שהיו מקפיצים אותו עד לתקרה.
ואפילו הבריחות בתחתונים, שהיו חלק מהיומיום שלו, הלכו ונעלמו בשקט.
ואז הגיעה המלחמה
היא טרפה הכל.
גם את היכולת להמשיך בטיפול.
שלושה חודשים עברו בלי הרמדי.
השבוע צלצלה אמא שלו
"אני מרגישה שהוא פחות טוב."
ולפני שהספקתי להגיב, הוסיפה:
"המורה צלצלה, הוא הרביץ לילדה בכיתה.
זה כבר מזמן לא קרה שהוא מתפוצץ ככה."
ואז היא אמרה את המשפט:
"עכשיו אני מבינה כמה מרוכז ורגוע הוא היה."
זו חכמת הבדיעבד.
כשמשהו עובד, המוח שלנו תמיד ימצא הסבר אחר
"טוב, זה כי המורה מקסימה."
"זה כי סוף שנה עכשיו."
"זה כי הוא גדל."
"זה כי…"
אנחנו פחות נוטות להגיד: "זה כי מה שעשיתי עבד."
קשה לנו לתת למה שעובד להמשיך לקרות, בלי להבין לגמרי איך ולמה זה קורה.
ואני מבינה את זה.
אנחנו מתחנכות לחשוב ביקורתית, לשאול שאלות, לא לקבל כל דבר כמובן מאליו.
אבל לפעמים, השאלה הנכונה היא לא "למה זה עובד" אלא "האם זה עובד."
אם ילדך היה שקט יותר כשהיה בטיפול, זה לא צירוף מקרים
אם ילדך היה שקט יותר, מרוכז יותר, פחות מתפוצץ,
והיחסים בבית היו יותר קלים כשהיה בטיפול,
ועכשיו שהפסקתם דברים חזרו,
זה לא צירוף מקרים.
זו חכמת הבדיעבד שכבר בידיים שלך.
