הבוקר נכנסתי לקליניקה עם שמלה של פיה.

נפוחה כזאת עם קצת נצנצים.

בדרך, במעלית, נתקעתי והיא נקרעה לי קצת. איזה בושות.

אחכ מיכאל ואמא שלו נכנסו לחדר.

בהתחלה הוא הסתכל עליי במבט חשדני, לא ידעתי אם זה בגלל הקרע או בגלל השמלה.

אמא שלו הסבירה לי שהוא קצת ביישן. אם זה מישהו שהוא לא מכיר, לא סביר שהוא ישוחח איתו.

אז שאלתי אותו מה נשמע והוא ישר סיפר לי- על הגן שלו ועל החברים של ומה הוא אוהב לאכול…

היה בוקר מלא בסיפורים.

הוא סיפר לי ככ הרבה שלא הבנתי מי זה הילד הזה שאמא שלו חושבת שהוא לא משתף פעולה עם זרים.

ואני- אני מישהו זר?! אני פיה, ישר מרגישים קרובים אליה. (לא?)

כשהם הלכו הביתה התחבקנו ואמא שלו שוב אמרה לי- אני בשוק. לא מאמינה איך הוא שיתף איתך פעולה.