סיפור מרגש על בחורה צעירה (בת 28)

שהגיעה אליי בעקבות התקפים אפילפטיים.

לפני קצת יותר משנה כשנפגשנו,

היא סיפרה שיש לה כל הזמן דקירות שיכולות להתפתח להתקף אפילפטי.

היא מאובחנת עם חרדה חברתית.

כל בוקר היא הולכת לעבודה, חוזרת הביתה ומעבר למסך היא לא בתקשורת עם אף אחד (למעט ההורים שלה שגרים קרוב).

אין לה רצון לעשות דברים חדשים.

.

.

מאז שהיא לוקחת הומאופתיה

תדירות הדקירות הלכה ופחתה

התקפי אפליפסיה כבר אינם חלק משגרת היומיום שלה.

היא חזרה לצייר

והתחילה לעשות הליכות. לפעמים גם לבד

בגדול, היא מצליחה להנות ממה שיש והרבה פחות שלילית, שמחפשת כמה החיים שלה קשים.

גם בעבודה, התקשורת שלה עם הצוות ממש טובה.

היא מרוצה,

ההורים שלה מרוצים,

אני מרוצה!

וכמו שאני תמיד אומרת- זה תמיד win-win

.

.

.