אין לי קול
"אין לי קול"
היא אמרה לי כשנפגשנו
"אני צרודה כל כך הרבה זמן"
"מבינה שאני חייבת לעשות שינוי"
"תעזרי לי לעשות שינוי?!" שאלה במבט ילדותי.
"בטח" עניתי.
.
"אני חווה התקפי חרדה" היא סיפרה
"זה מגיע משום מקום אפילו באמצע היום"
"ובלי קשר יש לי פחד מגנבים ובכלל מגברים"
"בגדול, אני לא שקטה"
"אני מוצפת…."
"לא בטוחה שיודעת מה לעשות, מבחינה עיסקית… לאן פניי…"
"אני כל הזמן בדילמה מי אני ומה אני עושה"
"אני בעליות וירידות ריגשיות, כמו מאניה דיפרסיה, והגוף שלי מגיב בהתאם."
"יש לי הרבה בעיות במערכת העיכול"
"וגם המחזור שלי משתגע איתי מדי חודש".
.
היא גוללה בפני את סיפור חייה
לפרטי פרטים
כולל מאורעות לא פשוטים מהילדות
לא כאלו שדמיינתי שיצאו מהבחורה הרזה והשברירית הזאת שיושבת מולי.
היא דיברה ודיברה
ואני הקשבתי והקשבתי
.
התאמתי לה רמדי הומאופתית.
.
אחרי כמה חודשים היא מספרת שהמצב רוח שלה מאוזן יותר ופחות נע ונד
היא כבר לא במאניה ודיפרסיה
הבטן נרגעה, ללא התופעות שהיא רגילה לחיות איתם- צרבות, כאבים ויציאות תכופות.
השינה השתפרה- פחות התעוררויות ובלי החלומות המבהילים.
התקפי החרדה כבר לא חלק מהיומיום שלה.
ומה עם הצרידות?!
כבר לא הופיעה כמה חודשים
.
.
:שתפו
