תני לי יד
"בואי, תני לי יד"
"אני אשמור עליך."
"לא, אני לא מסוגלת"
"אתה לא רואה שזה לא יכול לקרות?!"
.
"למה את לא סומכת עליי?!"
"אני אשמור עלייך.."
"תני לי צ'אנס, עשיתי את זה כבר ואני יודע שזה בטוח."
"אין מצב!"
.
מיכל, הרכינה את הראש והתיישבה
שמעתי את הדמעות שלה.
"אההה…" יונתן צעק וההד חזר אלינו
אחכ היתה שתיקה.
שמענו את הדמעות של מיכל.
הן זלגו בקצב
כמו הווישרים באוטו, כל כמה שניות, הופיעה משיכה באף.
חרישית.
הנחתי עליה יד.
בלי לומר מילה.
.
.
"אז מה נעשה?!" שאל יהונתן בזמן שהוא מכבה את הסיגריה שלו בחול.
"נישאר לישון במדבר, בטבע, הלילה?!"
הציניות שלו גרמה לי לאי נוחות.
.
מיכל הרימה את הראש
חיטטה בתיק להוציא טישו
ואז קינחה בקול תרועה רמה.
כולנו ראינו את העיניים שלה האדומות והשפתיים שלה שהיו מוטות כלפי מטה.
"מה, אתם חושבים שאני לא רוצה?!"
"אני לא מסוגלת"
"אני לא מבין מה קרה פתאם"
"מה השתנה"
"אני רק יודע שאת מתעקשת לחינם."
"התרחישים הכי גרועים עוברים לי בראש"
"כל מה שעשינו עד עכשו היה מסוכן ועכשו אנחנו בשיא."
"אני מפחדת לחשוב איך זה יגמר."
"לא מאמינה ששיתפתי עם זה פעולה" היא מלמלה לעצמה.
איזו טפשה אני.
"וזה לא קשור לעקשנות, אתה מבין?!"
"לא. אם הייתי יכול להבין, לא הייתי מנסה לשכנע אותך."
"אז הנה, אני מסבירה לך, זה לא שאני לא רוצה- הגוף שלי לא מאפשר לי."
"הרגליים שלי קפואות"
"אני מרגישה שהידיים שלי קפואות למרות שהן מזיעות."
"אולי תנשמי כמה נשימות עמוקות וזה יעבור?!"
"לא, זה מעבר לזה."
"אני מכירה את התחושה וזה פשוט הכי חזק שיש כרגע."
"אז מה את מציעה?!"
"מניחה שתחשוב שאני מוטרפת, אבל מבחינתי כרגע- חילוץ."
"את לא רצינית, חילוץ זה במצבי חירום. מצבים של חיים ומוות."
"ובאיזה מצב אתה חושב שאני נמצאת?!"
"באמת?!"
.
"יש לי רעיון" התפרצתי להם לשיחה.
"יש לי בתיק משהו שיכול לעזור לך, אבל, את צריכה לסמוך עליי ולא לשאול שאלות."
"תלוי מה זה."
"אופס… זה בדיוק מה שאמרתי לך. את צריכה לסמוך עליי ולא לשאול שאלות."
"אני לא במצב לניסוי! אני עוד שניה מתה כאן."
"אז שימי את הגרגיר הקטנצ'יק הזה בפה שלך ותקחי שתי נשימות עמוקות."
"עוד 5 דקות תגידי לי איך את מרגישה."
מיכל פתחה את הפה ועוד לפני שהספיקה לשאול עוד משהו זה כבר נמס שם.
.
.
בתוך כמה דקות ראיתי איך מרוח רפאים חיוורת הצבע חזר לה לפנים.
אחרי עוד כמה דקות ראיתי שהיא מתרווחת.
"וואו, היא אמרה."
"מה וואו?!" שאלתי
"אני מרגישה יותר טוב. מרגישה שאני יכולה לנשום."
"מרגישה שהלחץ הזה והאיכסה שהיה לי בבית החזה התפוגג."
"מה זה? מה נתת לי?"
"אמרתי לך שלא תשאלי שאלות ותסמכי עליי"
"כשנרד מההר ונשתה קפה למטה אני אסביר לך הכל."
"לא עכשו."
.
.
.
:שתפו
