אמא לביאה
זה סיפור על אמא לביאה שלא ויתרה
היא החליטה שריטלין היא לא רוצה
הגננת אמרה זה "קוצים"
וזה הבהיל אותה אימים
אז מה בסוף יצא??!?
.
.
המשך הסיפור לא הולך להיות בחמשיר (למרות שאני חובבת הז'אנר
)
).
.
כשהיה בגן חובה הגננת הציעה לה
לגשת איתו לאבחון (של קשב וריכוז)
.
היא אמרה שהוא לא יושב בשקט, יש הרבה תזזיתיות
ממש קשה לו במפגש בוקר
בנוסף יש הרבה בכי
בטח אם מישהו יקח לו את המשחק
והקושי להחזיק עיפרון, היא ציינה, הוא ניכר
בקיצור, כדאי להתחיל לפני כיתה א', הציעה לה בדאגה.
.
.
נפגשנו.
חיזקנו אותו באתגרים שהיו לו;
ברגשי שבא לידי ביטוי בבכי שזלג בכל סיטואציה
בעקשנות שלו המתישה שמגיעה עם המוווווון צרחות
כי הוא לא מוכן לקבל "לא" כתשובה
וגם בפיזי עם הנזלות המרובות, דלקות האוזניים ועוד..
.
.
.
היום, בשיחה שלנו הבוקר
אמא שלו סיפרה שבאסיפת הורים
המורה שלו התעופפה עליו 
"הוא מקסים, לומד יפה ובשקט"
"עוזר לחברים והוא כותב כל כךך יפה, הדגישה, בתוך השורות…." אמרה בגאווה
[אני מלווה אותם כמה שנים אז לפעמים אנחנו נזכרות]
.
"פעם, בגן אמרו שיש לו קוצים בטוסיק, את זוכרת?" שאלתי אותה
"בטח שאני זוכרת, חח.. אין לזה זכר"
"וזה שאמרו שהוא לא מחזיק טוב את העיפרון ויהיה לו קשה לכתוב?"
"כןןן.. ויותר מזה, היום הוא יושב * שעות * ומצייר והוא כל כך מוכשר… "
"הרבה מעבר לציור של ילד בן 7" ציינה
.
"ממש כייף להיות איתו. קשוב, לא נתקע על דברים גם אם אומרים לו "לא" …" היא סיכמה
"אפשר לומר 'נחת'?" שאלתי
"וואי… ממש" היא השיבה ושמעתי את החיוך שלה מתפרס שם בצד השני
.
.
.
אם את גם אמא לביאה שמוכנה ללכת בדרך אחרת
שמוכנה להקשיב ללב שלך
גם אם את רוויה מטיפולים והדרכות
מזמינה אותך לכתוב לי
ונחשוב ביחד מה יכול לעזור לילד.ה שלך
עם אתגרי הקשב והריכוז.
:שתפו
