אפשר ללמוד הרבה על אדם במצבים שהוא לא יכול "לשלוט" על תגובתו או לזייף אותה.

מדובר על 3 מצבים שבהם האמת יוצאת החוצה:
בכוסו- בעת שיכרות
בכיסו- בעת הוצאת כספים
בכעסו- באיבוד שליטה וכעס.

על כל אחד מהם אפשר לכתוב לא מעט ואני רוצה להתייחס לאיבוד שליטה וכעס ("בכעסו"), זה (גם אחד) המצבים שבהם אני פוגשת את טבעו של הילד.

רגע לפני הכעס, הקדמה:
החיים הויזואליים הפכו לוירטואליים והאלימות קיבלה צורות אחרות.
לחלקינו אפילו חדשות.
אם פעם טרקו את הטלפון היום חוסמים את איש הקשר בוואצאפ.
אם פעם היו מקללים היום אפשר לשלוח אימוג'י פוגעני.
אלו ביטויי אלימות.
האלימות לבשה צורה חדשה, בדמות של מילה כתובה או אימוג'י/גיף אבל היא עדין אלימות פוגעת ומשחיתה.

נחזור ל "בכעסו"
כשאדם חווה שיח לא מכבד כלפיו או פוגעני במידה מסויימת, בין אם זה בתקשורת מילולית או בתקשורת כתובה, מה הוא עושה עם זה?
איך הוא מגיב להתכתבות לא נעימה בוואצאפ, לתגובה לא מכבדת בפייסבוק או לשיחה פנים מול פנים- האם הוא עונה באותו המטבע? מקלל/צועק/מגדף?
האם זה המקום שבו הוא חוסם את אותו אדם בוואצאפ? מאנפרד אותו בפייסבוק? שולח מייל זועם בחזרה?

ההתייחסות שלי היא לביטויי הכעס שלו ולא- האם היו לו סיבות מוצדקות לכעס (כי קרוב לוודאי שהיו לו).

במצבים האלו, שאדם נתפס לא מוכן, אז יוצאת האמת הפנימית שלו החוצה.
לפעמים אפילו לא במודע או לא במתכוון.

כשאני שואלת ילד בקליניקה מה מרגיז אותו אני מחפשת לשמוע את הטבע שלו ולא האם בנסיבות הספציפיות יש לו סיבה לכעוס.
בביטויי הכעס שלו מתבטא הטבע שלו, הטמפרמנט שלו, האנרגיה שלו.
אני למעשה מבררת במה הוא ניכר בכעסו.
יש ילד שיתגלגל ויצרח על הרצפה בקניון ויש ילד שהבכי שלו מבטא את הכעס. יש דרכי ביטוי שונות ומגוונות לכל ילד.
גם אם הוא שולט בזה (נניח, ילד שאומר לי שהוא לא מקלל בבית כי אסור) עדין חשוב לי לשמוע מה כן דרך טובה עבורו לכעס וכמובן, השאלה נשאלת לכל ילד לפי הגיל והיכולת שלו לספר.
אצל קטנטנים ההורה יכול בוודאי לספר על צורות הכעס האופייניות.

אחרי שנים של מפגשים עם הילדים, אני יכולה להעיד שעוצמות הכעס משתנות עם הטיפול ובעיקר יכולת ההתמודדות משתפרת.
ילדים כעסנים הפכו רגועים ונעימים יותר.
אפשר להחליש קצת את האש אצל אלו שהטמפרמנט אצלם סוער.